החלטה בתיק בש"פ 4507/13

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ר' שפירא) מיום 2.6.2013 במ"ת 48875-04-13, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.        כנגד העורר, יליד 1985, הוגש ביום 28.4.2013 כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות כנגד שני בני דודו, בצוותא חדא עם שלושת אחיו, תוך שהוא משתמש בסכין. על פי כתב האישום, בלילה שבין ה-20.1.2013 ל-21.1.2013, לאחר ששהה העורר עם אחיו ואנשים נוספים בבית בני דודו (להלן: המתלוננים, או מועאד, או עומר), פרץ ויכוח בין העורר לבין מועאד. לאחר שעזב העורר את המקום, הוא שב וקילל את מועאד והטיח בו כי "יראה לו". ואכן, כעבור זמן קצר חזר העורר עם אחיו אמיר, כשהוא אוחז בסכין ואמיר במוט ברזל, והשניים תקפו את מועאד תוך שהם משתמשים בסכין ובמוט הברזל. שני אחים נוספים של העורר, בשם מושיר ומוניר, נכחו גם הם בארוע, ומשהגיע עומר, וביקש לסייע לאחיו מועאד שהיה שרוע על הרצפה, תקפו אותו ארבעת האחים בצוותא חדא, ודקרו אותו בגופו ובצווארו.

           בעקבות האירוע, הובהלו עומר ומועאד לבית החולים, נותחו ואושפזו למשך כ-10 ימים, כשהם סובלים מדקירות במקומות שונים בגופם. מוניר נדקר אף הוא בארוע, ונזקק לטיפול בבית החולים. מושיר נעצר ביום 29.1.2013, מוניר נעצר ביום 2.2.2013, העורר נעצר לאחר שהסגיר עצמו למשטרה רק ביום 22.4.2013, והאח הרביעי אמיר, טרם אותר.

2.        בגין מעשים אלו הואשם העורר בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין - עבירה לפי סעיפים 186(א) ו-29 לחוק העונשין. יצוין, כי כתב אישום נפרד הוגש כנגד מושיר ומוניר בגין אותן עבירות, והם שוחררו לחלופת מעצר בנצרת בשל חולשת הראיות נגדם (החלטות השופט א' טובי במ"ת 42981-02-13 מיום 18.3.2013).

3.        עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. לבקשת בא כוח העורר נדחה הדיון בבקשה, אולם כבר באותו דיון קבע השופט שפירא כי יש בחומר הראיות "כדי לבסס תשתית ראייתית לצורך עילת המעצר בשלב המעצר הארעי", וכי היעדרותו של העורר משך כשלושה חודשים לאחר האירוע מחזקת אף היא את עילת המעצר (החלטה מיום 28.4.2013). בא כוח העורר הגיש תמצית טיעונים לענין המעצר עד תום ההליכים, בגדרה הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טען כי החולשה הראייתית עליה עמד השופט טובי בהחלטתו בענין מושיר ומוניר תקפה גם ביחס לעורר; כי אין בידיו את כל חומר החקירה ומשכך שומר הוא על זכותו לטעון כנגד הראיות לאחר שיקבל חומרים נוספים; וכי אין חשש משיבוש הליכי משפט, מה עוד שבסופו של יום העורר הסגיר עצמו למשטרה.

4.        כאמור, קיבל השופט ר' שפירא את בקשת המשיבה, והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה נקבע, כי על אף "אי הבהירות בכל הנוגע לחלקו של כל אחד מהאחים המעורבים בפרשה", ובשים לב לעמדת בא כוח העורר שלא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, הרי שלגבי העורר קיימות ראיות לכאורה "בעוצמה רבה יותר מאלו שקושרות את מוניר ומושיר", באופן המקים עילת מסוכנות. נקבע, כי על אף סתירות מסוימות בעדויות המתלוננים, מעורבותו הפעילה של העורר באירוע חוזרת הן בעדויות מועאד והן באחת מעדויות עומר. לעילה זו מתווסף החשש מפני הימלטות מאימת דין והשפעה על עדים, נוכח הקושי באיתור העורר, אף לאחר שידע שאחיו נעצרו, וכן מעדויות המתלוננים לפיהם הוצע להם לחזור מתלונתם בתמורה לתשלום כספי. כן צוין, עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל ארבע הרשעות קודמות, בין השאר בעבירות אלימות ורכוש.

5.        מכאן לערר שלפניי בגדרו טען בא כוח העורר, בין היתר, כי הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה לחוד, והקשיים הראייתיים בחומר הראיות לחוד, כפי שצוין בהחלטה לגבי מוניר ומושיר, וכי לאחר החלטת השופט שפיראהתווסף מידע נוסף המחליש עוד יותר את עוצמת הראיות כלפי העורר; כי ההחלטה בעניינו של העורר מפלה אותו למול אחיו ששוחררו לחלופת מעצר; כי יש ליתן משקל לכך שהעורר הסגיר עצמו למשטרה; וכי אין לייחס לעורר מעורבות בניסיונות לשיבוש הליכי חקירה. על רקע כל אלה, ביקש העורר להסתפק בחלופת מעצר.

6.        משטען העורר לחולשה בעוצמת הראיות, בחנתי את חומר הראיות והגעתי למסקנה כי לא ניתן להצביע על חולשה בעוצמת הראיות המצדיקה "איזון" בדמות חלופת מעצר.

           מחומר הראיות עולה כי בשלב הראשון של האירוע היו מעורבים מועאד והעורר, אשר יחד עם אנשים אחרים התכנסו בביתו של מועאד ושתו יחדיו משקאות חריפים. מועאד, שכנראה היה שיכור למדי, ביקש בשלב מסויים כי העורר יעזוב, התפתח ביניהם ויכוח והעורר איים כי יחזור. דקות ספורות לאחר מכן הגיעו העורר ואחיו אמיר, והשניים החלו להכות ולדקור את מועאד. או-אז נכנס לתמונה עומר, אחיו של מועאד שנחלץ לעזרתו לאחר שהוזעק על ידו בטלפון, ומהצד השני התערבו גם מושיר ומוניר, האחים של העורר ואמיר, והארבעה תקפו את עומר. העדויות הישירות לכך היא מפיהם של מועאד ועומר. לא נעלמו מעיני סתירות כאלה ואחרות לגבי סדר התרחשות הדברים ומעורבותו של כל אחד מארבעת האחים, אך התמונה הכללית המצטיירת היא, שאמיר והעורר היו הדומיננטיים בתגרה, כאשר אמיר אוחז בלום ברזל והעורר הוא שדקר את עומר בצווארו.

7.     לכך יש להוסיף שורה של עדים במעגל השני של הדברים. חדיג'ה, אמם של המתלוננים, שמעה את הרעש והצעקות בשלב הראשון ולאחר מכן ראתה שלושה מהאחים כשהם מחזיקים בסכינים. חדיג'ה לא הזכירה בהודעתה הראשונה את העורר, למרות שאין חולק כי העורר היה במקום, אך בהודעה נוספת שמסרה, הזכירה את שמו של העורר כאחד מארבעת האחים שדקרו את ילדיה. מוהיד מרזוק, בן דוד של המתלוננים ושל העורר, אשר נכח במקום בשלב הראשון, סיפר אודות המריבה שפרצה בין העורר לבין מועאד. עמאד מרזוק, אחיהם של המתלוננים, שמע "בשידור ישיר" מהטלפון של מועאד, את קולותיהם של חלק מהמעורבים והעדים (אך לא את של העורר) ולא היה עד ראייה ישיר לאירוע, ועדותו לגבי חלקו של העורר באירוע היא בבחינת עדות שמיעה. השכן עבד אל פתאח מרזוק סיפר בהודעתו השניה כי ירד להפריד בויכוח שהתפתח בין מועאד לבין העורר. גם סעיד גזימאוי, אחד מהאנשים שהיו בביתו של מועאד בערב האירוע, סיפר כי ראה את העורר יוצא מהבית כשהוא צועק "אני אראה לכם, אני אחזור אליכם". ת'אמר אבו עטה (גיסם של המתלוננים), מסר בהודעתו כי כשעומר התעורר לאחר הניתוח הוא אמר לו שהעורר דקר אותו בצואר "הוא והאחים שלו". בהודעה קודמת מסר ת'אמר כי לאחר הניתוח אמר לו עומר כי ארבעת האחים דקרו אותו, מבלי להתייחס לאף אחד מהם באופן ספציפי.

8.        במאמר מוסגר אציין, כי למרות שנאספו דגימות רבות מזירת הארוע, לרבות סכין ועליה סימני דם וטביעות אצבע, וכן מקל ועליו סימני דם, לא מצאתי בחומר הראיות תוצאות של בדיקות המז"פ.

9.        מול כל אלה, ניצבת גרסתם האחידה של העורר, מושיר ומוניר, ולפיה מועאד ועומר דקרו איש את אחיו. כך, סיפר מוניר כי ניסה להפריד בין האחים הניצים אך מועאד דקר אותו בסכין ובהמשך דקר את עומר. העורר סיפר בהודעתו מיום 22.4.2013, לאחר שהסגיר עצמו למשטרה, כי נענה להזמנת מועאד ובא לביתו, שם שתו יחדיו משקאות אלכוהוליים ושמעו מוסיקה. לגרסתו, פרץ ריב בין מועאד לעומר, מאחר שמועאד נתן לעומר כסף כדי לקנות שתיה נוספת, אולם עומר השתמש בכסף כדי למלא דלק, וכך החלה המריבה בין האחים. לגרסת העורר, מועאד נטל סכין מהמטבח, וכשעומר הגיע החלו השנים לריב והעורר אך הפריד ביניהם והלך לביתו לאחר שהשנים אמרו לו שנרגעו ושיעשו סולחה. בבוקר העיר אותו מושיר, וסיפר לו על מצבם של המתלוננים ועל פציעתו של מוניר. אשר לעדויות בדבר ויכוח שהיה בינו ובין מועאד, הסביר עמאר כי מדובר היה בנסיונותיו להרגיע את מועאד ולמנוע ממנו לפגוע בעומר.

10.      גרסתו של העורר ושל מוניר ומושיר (כאמור, האח אמיר טרם אותר), אינה מתיישבת עם גרסת המתלוננים, ולא עם גרסת העדים האחרים, לפיה הורתו של האירוע בויכוח בין מועאד לבין העורר, ולא בין מועאד לבין אחיו עומר. ובכלל, הגירסה לפיה שני האחים בקרו איש את אחיו, אינה סבירה לכשעצמה. אם "נופלת" הגרסה כי האחים מועאד ועומר דקרו איש את אחיו, הרי שמעורבותו המרכזית של העורר באירוע עולה, בין היתר, כמי שהיה הצד "הנעלב" אשר איים על מועאד בעקבות זאת.

11.      כאמור, גם בא כוח העורר לא חלק על קיומן של "ראיות לכאורה", להבדיל מעוצמת הראיות, אך לאור מכלול העדויות כמפורט לעיל, איני סבור כי עוצמת הראיות קהתה במידה כזו המצדיקה שחרור לחלופת מעצר (על "מקבילית הכוחות" בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם ראו, לדוגמה, החלטתי בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל בפסקה 4 והאסמכתאות שם (8.8.2011)).

12.      על קיומה של עילת מעצר אין חולק, ואף חזקת מסוכנות קיימת בענייננו, ואציין כי עומר נפצע קשה עד כדי סכנה לחייו, לאחר שצווארו שוסף בסכין והיה צורך לבצע בו פעולות החייאה לאחר שאיבד דופק. למסוכנתו של העורר, העולה מהמעשה המיוחס לו, יש להוסיף את עברו הפלילי הכולל מספר הרשעות, לרבות בעבירות אלימות. לאור זאת, ומאחר שהתמונה הלכאורית העולה מהאירוע היא שחלקו של העורר גדול מזה של מוניר ומושיר, איני רואה מקום לקבל טענת העורר כי יש לשחרר גם אותו לחלופת מעצר. לצד עילת המסוכנות קיים חשש לשיבוש הליכי משפט. העורר התחמק ממעצר תקופה ארוכה, ולנוכח המזכרים הרבים אודות ביקורי השוטרים בבית הוריו וההודעות שנמסרו להם, אינני מקבל גירסתו כאילו לא ידע כי הוא מבוקש לחקירה. אחיו של העורר, אמיר - אשר דומה כי גם ביחס לחלקו בארוע קיימות ראיות לכאורה - טרם נעצר. לכך יש להוסיף את הודעות המתלוננים וגורמים נוספים בדבר נסיונות להשפיע עליהם לשנות את עדויותיהם, ואף לחזור בהם מתלונתם.

13.      סיכומו של דבר, שאני דוחה את הערר.

           ניתנה היום, ז' באב התשע"ג (14.7.2013).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  עכב